אוּלַי אַתָּה קְצָת רָעֵב כְּשֶׁאַתָּה נוֹשֵׁךְ לִי בָּאֶצְבָּעוֹת וּמְבַקֵּשׁ שֶׁלֹּא נָזוּז מִפֹּה. פֹּה יָכֹל לִהְיוֹת כָּל מָקוֹם, נַגִּיד בַּיִת וְנַגִּיד שֶׁאֲנַחְנוּ מִסְתַּגְּרִים בְּאַחַד הַחֲדָרִים הַמְּרֹהָטִים וְנַגִּיד שֶׁיּוֹשְׁבִים, לֹא זָזִים וְשֶׁעוֹרִי עָמִיד יוֹתֵר מִמָּה שֶׁחָשַׁבְנוּ.